למהלא - מוזיקאים צעירים עושים פסטיבל

זוכרים שסיפרתי לכם על המרצה המוערץ שלי - מר יוסי מר חיים? ועל המסר שלא אלינו הסטודנטים - מטומטמים! למה אין לכם תחנת רדיו משלכם? ועל כך שעם כל הכבוד לתולדות הרוק והפופ, השיעור הכי חשוב שלמדתי ממנו הוא - תדאגו לעצמכם? אז היום אני רוצה לספר לכם על עוד תלמידה של האיש היקר הזה - אחת ספיר וולך,שנראה שמישמת את המסר הזה, הלכה למעשה.
ספיר ניסתה, כמו הרבה מוזיקאים בתחילת דרכם, להתקבל לפסטיבל מוזיקה כלשהו בארץ, והיות שמספר ההופעות בפסטיבל הוא מוגבל, והרבה מוזיקאים טובים וכשרוניים נענים בשלילה מפאת חוסר זמן ומקום, כך גם ההופעה שלה נדחתה ע"י הפסטיבל. כך קרה גם לחברה הטוב מימי הצבא - עודד וייס. במקרה השניים האלו דיברו יום אחרי קבלת הסירוב, ומפה לשם נולד פסטיבל למהלא - פסטיבל למוזיקה עצמאית.

המטרה - להוות במת פריצה לאמנים והרכבים מסצינת האינדי המקומית שלא מפסיקה להתרחב, להתחדש ולהפתיע. ’למהלא‘ שם דגש על מגוון של סגנונות מוזיקליים ועל שילוב מירבי של מוזיקאים ולהקות בתחילת דרכם, שעבור חלק מהם מדובר בפסטיבל ראשון. המחשבה מאחורי היוזמה המדהימה הזו - יאללה, אין מספיק מקום? בואו ניצור מקום. מקום לעצמינו, ומקום לשכמותינו. מי שמארח את הפסטיבל הם לבונטין 7, שהקציבו לטובת החגיגה 2 במות - אחת למופעי סולו, והשניה להופעות הרכב, וסדר ההופעות נקבע כך שלא תצטרכו להחמיץ אף אחת מהן, או לבחור אמן שמסקרן אתכם על פני אמן אחר שאתם אוהבים. אז קודם כל - שאפו ספיר, שאפו עודד - ככה עושים את זה נכון.

השערים יפתחו ב 19:30 ועל במת הסולו, אשר בבר העליון, תעלה ספיר וולך עצמה עם פולק אתני אקוסטי מקורי, בין אהוד בנאי לג'וני מיטשל, ולא - אין קשר ליונה.
בשנה האחרונה ספיר חרשה את הארץ בסיבוב הופעות יחיד מלאות רגש, הומור לצד כאב, טקסטים חזקים ונוקבים עטופים בלחנים ממזרח ומערב.
לאחרונה חזרה מהטיול בהודו, שם גם הופיעה, התעמקה בתרבות ובמוזיקה ההודית, וכמובן המשיכה ליצור.

ההופעה הנוכחית היא סיפור חיים, והיא לוקחת למסע של ממש.
לאחר תהליך עבודה ושפצור חומרים בעזרתם של אומנים כמו עלמה זהר, טל גורדון ושלמה גרוניך, עובדת ספיר בימים אלה על אלבום הבכורה שלה בהפקתו של שחף סגינר.
אני מקשיבה לה תוך כדי כתיבה, ונזכרת למה התאהבתי בה מלכתחילה.

עכשיו אתם מוזמנים לרדת לבר התחתון - חלל שכל מי שאוהב מוזיקה מכיר היטב, ושם יתקיימו מופעי ההרכב.
הראשון בינהם - RNV - פרויקט הסולו של הזמרת והיוצרת רוני ודנאי

הפרויקט עוסק בפחדים ולבבות חבולים, אור וחושך, גאות ושפל. השירים נכתבו כולם על ידי רוני, כשעל ההפקה והעיבודים הופקדו אור בהיר ולי טריפון - לשעבר חברי להקת אטליז. האסתטיקה - מבוססת ביטים אלקטרוניים מעולמות הדאונטמפו, הטריפ הופ והדארק אייטיז, בשילוב סאונדים חיים ושורטים של גיטרות חשמליות (אור בהיר), צ'לו (מאיה בלזיצמן) ובס (בנצי גפני).
הרכב שלא הכרתי, והם בהחלט מעניינים.

ב21:00 תעלה על במת הסולו אלה שיק בלום - יוצרת רוק אלטרנטיבי עברי, בסגנון ישיר אינטימי וחשוף. השירים של אלה מתארים סיטואציות מחייה בצורה הכי יומיומית וכנה.

האלבום של אלה הופק מוזיקלית על ידי יונתן לויטל, ובכתיבת הטקסטים נעזרה אלה בהילה רוח. הרכב ההקלטות וגם ההופעות הוא טריו רוק אותו מובילה אלה על גיטרה בס. בעבודה על האלבום היה דגש על שמירה על פשטות – השירים נכתבו וישר הוקלטו, על מנת לשמור על העיבוד וההגשה במקום כמה שיותר נא, ראשוני ואמיתי.
לי היא קצת מזכירה את המזיקה שהתבגרתי עליה, וזה כיף.

שוב על במת ההרכבים עם Gunned Down Horses - את השיר שלהם אני שומעת עכשיו לראשונה תוך כדי כתיבה, והאמת שאני נהנת מאד, מעבר לזה אני לא ממש מכירה את ההרכב, אבל הם מבטיחים הופעה בלתי צפויה וחומרים חדשים. הנה הם לשיפוטכם:

הבאה שתעלה על במת הסולו היא מוזיקאית שאני מאד אוהבת ועוקבת אחריה עוד מאז שחלקנו שולחן בבית הספר למוזיקה - רון פרץ - אמנית יוצרת בסגנון אלקטרו אתני שיוצאת במופע מגוון תרבויות ומביאה את השורשים להיום.

יחד עם דוד בית הלחמי,יוצרים איחוד שמח בין העמים על הבמה בשפות עברית,הודית,מרוקאית וערבית ספרותית.
המוזיקה שרון יוצרת, היא מחוץ לקופסא שלי, רחוקה מאד ממה שאני אוהבת ורגילה להאזין לו, אבל היא כבשה אותי. בקול המיוחד, באנרגיות הבלתי מתכלות, ובחום הכל כך אנושי שלה, שזכיתי להכיר גם ביום - יום, ובהחלט ניכר גם שהיא על הבמה, שווה את הקהל כמו קוסמת.

יורדים למרתף, שם יחכו לנו Shelly and Rotem - הדואו של שלי לוי ורותם פרימר.
שלי ורותם הכירו בתיכון, נקודת מפגש וזמן קריטית, שמתוכה צמחה חברות ושותפות מוזיקלית ייחודית. בגיל 17 הן החלו להופיע עם השירים שכתבו. לאחר הוצאת האי.פי ״ביטווין שורז״ ושני סינגלים בהפקת תום דרום, השתיים הוציאו את אלבום הבכורה שלהן באוגוסט 2017. האלבום Change Can Things Some מורכב משירים שנכתבו בשנות ההתבגרות המאוחרות, המבטאים באופן תמים ובוגר כאחד את הקונטרסט בין רצון לחופש ופחד מבדידות ,אהבה והקשיים שכרוכים בה.

להופעה החיה של שלי ורותם מצטרף המתופף רן יעקובוביץ׳, שלושתם יחד יוצרים סאונד יחודי ומלא המשלב בין הרמוניות קוליות, אלקטרוניקה מיוחדת תופים חיים, גיטרות וסינתיסייזרים. ההפקה מתכתבת ישירות עם הקונפליקטים שסביבים נבנו השירים- מיזוג בין ישן לחדש, חם וקר, קרוב ורחוק.

בבר העליון 22:30 נתפנק עם Mon Areej - עם שילוב השפעות מוזיקליות של מזרח ומערב, מילים נוגעות בעברית ובערבית ועיבוד מוזיקלי מדוייק. הרכב פולק מהמיוחדים שפעילים בסצינת האינדי המקומית.

ההרכב, שהחל את דרכו בתור דואו תחת השם 'Illegal Siblings' והפך בהמשך לטריו בשם הנוכחי, הופיע לאורך השנים על במות רבות בישראל ובאירופה כמנוע להפצת המוזיקה שלהם, שדוקרת את הלב ברגישות נדירה ויופי ייחודי.

ממשיכים עם תמרדה - תמר רדה והרכב הגרוב-פולק-ישראלי. תמר מייצגת את הדור הבא להתערות העלייה מאתיופיה. הזמרת והיוצרת בוגרת רימון לא עושה עניין כלשהו ממוצאה, מתייחסת בטבעיות לשורשיה המוזיקליים, ומציגה את האלבום שבדרך, שמוהל לתוך שיריה את ההשפעות מבית כאילו הן עניין של מה בכך, שאי אפשר בלעדיו, וממזג נכונה, ובעברית, פופ אתיופי במחוזות רית'ם'נבלוז, ג'אז, אר.אנ.בי ונשמה.

המופע של תמרדה שמח. שירים כיפיים (שמקצתם, כמו "נמלה", כתב איתה אריאל הורוביץ; אחד משל זלמן שז"ר; ואחד לחן שלה ל"זה הגשם" של יונה וולך), נוטפים גרוב ואנרגיה, והקול שלה עושה נעים נעים נעים.

אחרונה על במת הסולו היא עומר מושקוביץ הנהדרת - סינגר -סונגרייטרית היוצרת אלטרנטיב פופ בעברית. לאחר שחרשה במות בארץ, יצא אלבום הבכורה של עומר - צעדי רדיפה, בהפקת תמיר גורדין. העיבודים באלבום הם פרי יצירה משותפת של השניים, המילים והלחנים הם פרי עטה של עומר. הטקסטים החשופים שלה לא מותירים אנשים אדישים ומשקפים את הכאבים והפחדים המאפיינים את הדור שלה לצד אירוניה והומור עצמי. היא מרבה לכתוב על נושאים שלרוב לא נשמעים במוזיקה הישראלית. על הלבטים ברווקות ובדרך להורות, על תחושת הניכור בזוגיות, על פוליטיקה מהמקום האישי ועל הרצון שלה ושל בני דורה להיות באור הזרקורים. באלבום משתתפים מוזיקאים רבים ואפשר למצוא בו השפעות של אינדי פופ המשלב בין האקוסטי, החשמלי והאלקטרוני.

ההופעות של עומר הן מפגן של פרפורמרית נדירה בו היא מניעה את הקהל בין צחוק לבכי במהירות, והיא פוגעת במדויק בתחושות המוכרות לכולנו. אני ראיתי אותה על הבמה כבר פעמיים, וממליצה בחום רב.

שוב אנחנו בבר התחתון, הפעם עם Les Dynamites - סרף ים תיכוני ורוקנרול מקורי, ששואב השראה מחופי אמריקה, חופי יוון וחופי ישראל.
בהופעות ובאלבום הבכורה חיים להם בהרמוניה דיק דייל מלך הסרף האמריקאי ואריס סאן מלך הסרף גיטר הישראלי מיוון .

חברי הצמד רועי בר טור (גיטרה ושירה) ועצמון אברהמי (תופים) הם אושיות תרבות ירושלמיות עם ניסיון בימתי רב - עצמון אברהמי מנגן גם עם להקת הפאנק ההיסטורית קילר הלוהטת ,ורועי בר-טור ניגן לצדו של צ'ארלי מגירה שהיה השראה גדולה ומתווה דרך ללהקה.
אלבום הבכורה הנושא את שם הצמד כולל עשרה קטעים מקוריים, חלקם עם מילים וחלקם אינסטרומנטליים, והם מספקים חוויה מוזיקלית מהנה ומשעשעת.

את הערב הקסום הזה יסגור עודד וייס, עליו כבר דיברנו, עם ההרכב - עודד ויס והפריפריה - עם מילים שחותכות כמו סכין חלודה ועטופות בבלוז מלוכלך ורוק'נ'רול עממי, המופע של עודד ויס והפריפריה הוא חוויה מחאתית, שיכורה ומופרעת שבועטת בעצבים החשופים של הקהל ומציתה בו את אש המרד.המטרה אחת, והיא ברורה - להביא את המהפכה, הופעה אחת בכל פעם.

מאחורי הלהקה מספר תלת-ספרתי של הופעות בכל רחבי הארץ, מגבול לבנון ועד המדבר, בבמות מחתרתיות, מועדוני הופעות ותיקים ופסטיבלים. הסינגל הראשון של עודד ויס והפריפריה - מי את בכלל שתזרקי אותי, יצא באוקטובר 2017 וזכה לביקורות טובות והשמעות ברדיו.
עודד ויס והפריפריה עובדים בימים אלה על אלבום בכורה בהפקתו של גל ניסמן (Full Trunk), שעתיד לצאת בסוף 2018. - ממה ששמעתי עד כה, אני בהחלט מחכה לזה.

זהו - לילה טוב תל אביב... אני חייבת לומר שמאד התרשמתי, ונהנתי לכתוב על הפסטיבל, ועכשיו מחכה כבר לפסטיבל הבא, בתקוה ששם כבר אהיה על הבמה - כי מפה לשם, ממש נהיה לי חשק לעבוד איתם, ובינתיים כל מה שנותר לי הוא לאחל להם בהצלחה, ולחפש טרמפ תל אביבה לקראת מוצ"ש.
אהבתם? רוצים להגיע? כל הפרטים נמצאים כאן