הנוצרי והמוסלמי

מלך הכוזרי מניח הנחה שהדת המוצלחת יותר בעולם היא הדת הנכונה יותר ולכן הוא פונה אל הנוצרי והמוסלמי כי הן המצליחות יותר, הדבר נובע מכך ששתי הדתות האלה בתקופת ריה"ל נלחמות בשתי מקומות אסטרטגיים ספרד(הרקונקיסטה) ובישראל. כשמלך כוזר אומר לפילוסוף כיצד הוא מסביר את זה ששתי הדתות הגדולות נלחמות זו בזו וכל אחד מאמין שיש בכך דרך להגיע אל הגאולה בכך שהוא הורג ובעצם ריה"ל מתאר את זמניו.
הנוצרי
טענות הנוצרי
הנוצרי מתחיל בתיאור אמונתו המשותפת עם הדתות האחרות ובמיוחד עם היהדות, אח"כ הוא פונה לדיבור על הנצרות כשלעצמה והתגבשותה. הנוצרי אומר שהם ראויים להיות העם הנבחר, לאחר שבנ"י חטאו וננזפו ונסתלקה הבחירה מהם.
ניתוח טענותיו:

• תופעת ישו, המשיח נתגלה בעולם.
• הנוצרים העתיקו את נבחרות של עמ"י בתור גוף וכעת הנבחרות עוברת בתור קבלת התורה.
• הנצרות לא מקבלת את המצוות ומוחקת אותם אלא היא מקבלת אותן ומחזקת אותן. זוהי גישה שרווחה בימי ריה"ל, הנצרות של היום איננה מקיימת את המצוות ומפרשת אותם כאלגוריה.
  יחס המלך לנוצרי
  ריה"ל דוחה את טענותיו של הנוצרי בכך שהם לא מסתדרות בשכל. הרעיון המרכזי שאיננו מסתדר הוא התגשמות האל, ישו הוא האל והוא שלוש והוא אחד ובתולה שילדה ונשארה בתולה גם אחרי הלידה ועוד רצף של דברים שאינם הגיונים.
  ריה"ל הוא לא ממש רציונליסט ההולך תמיד אחר השכל, אלא הוא אומר שלא יכול להיות שהתורה תסתור את השכל. טענתו היא שיש גבול שניתן למשוך את השכל, "הן כך יעשו חכמי הטבע... עלי מוטלת החובה לחקור..." לפי ריה"ל השכל מוצא דרכים להסביר תופעה לא שגרתית, אמנם כל עוד ההוכחות הן לא מוכרחות אין האדם מחויב לקבל, כל עוד האדם גדל על אותן הראיות הוא יכול לקבל אותן, אמנם אין שום סיבה שהוא יוכל לקבל כל עוד הוא לא מחויב להן. – זוהי דת לא רציונאלית ולכן הוא דוחה אותה לגמרי, בניגוד למוסלמים שלא דוגלים ברצף דברים הסותרים את ההיגיון.
  המוסלמי
  טענות המוסלמי
  המוסלמי לא נותן מקום להגשמת האל כמו הנוצרים. דברי המוסלמי גם הם מתחילים במשותף מבין הדתות. הדבר המייחד את המוסלמים הוא הקוראן שהגיע מן האלוהים, המוסלמים סבורים ששפת הקוראן כ"כ נשגבה עד שהוא כשלעצמו נחשב פסגת הפסגות של השפה והיא כשלעצמה אלוהית.
  מוסלמים מאמינים ב'מוסא'(משה) וב-'עיסא'(ישו) אלא שהם אומרים שמוחמד הוא חותם הנביאים. כל אחד מן הנביאים בא כדי לשרת את תקופת הזמן שלו ולשרת את מטרת האל באותו הזמן, לכן משה עשה מופתים במצרים וישו עשה מופתים אחרים, מוחמד הגיע בתקופת הג'הליאה שהייתה תקופה שיש בה שירה עשירה והוא הביא מופת בתור ספר שירה עד שהוא קורא למצוא ספר שכזה או אפילו פסוק שמשתווה לו.
  תגובת הכוזרי
  הכוזרי אומר שבשביל לקבל את התורה של המוסלמי עליו לראות בעצמו אות מופתי ולהאמין בו, הערבים שרוצים להביא הוכחה מלשון השפה של הקוראן, אצל המוסלמי הלשון של הקוראן הוא כשלעצמו הוא הוכחה אבל הכוזרי לא מכיר שום מילה בערבית.
  מעבר לכך, על מנת לשנות את הידוע צריך להיעשות שינוי בטבע כדי שיהיה ברור שזהו רצון ה'.
  דברי החבר
  הכוזרי רואה ששתי הדתות מקורן ביהדות אז הוא הולך אל היהודי.
  פתיחת החבר
  החבר פורש בפני הכוזרי רשימה היסטורית שערורייתית בניגוד למה שהכוזרי ציפה שהוא יפרוש בפניו תזה, החבר בכוונה בדבר בצורה שערורייתית זו בשביל לגרות את הכוזרי לשאול אותו על מנת שיוכל להסביר לו את ההמשך.
  החבר אומר לכוזרי שהוא כן יכול לדבר בשפה המסודרת אבל הוא גם ראה את תוצאותיה אלא שהוא מסתייג ממנה משום שאין בה הוכחות ברורות ותמיד אפשר לטעון כנגדם.
  אם עד עכשיו המלך חשב שהוא בעל יתרון על החבר עכשיו החבר משתווה אליו בכל שהוא מכיר את השפה של הפילוסופיה ובכוונה מסתייג ממנה. ועוד יותר מזה, החבר הולך להגיד לו שהוא בעצם מרומם יותר ממנו, הוא כבר אמר למלך את הפליאה והראיות של הדת היהודית אלא שהמלך לא הבין אותה כראוי ועכשיו הוא הולך להסביר לו מה כוונתו.
  משל מלך הודו
  החבר פותח במשל מלך הודו, החבר שואל את הכוזרי האם צריך להאמין ולשבח את מלך הודו משום שנתיניו הם טובים. ההודים בתקופתם היו ידועים במידותיהם הטובים, וכן אומר הראב"ע על ספר שמות האומר שההודים הם בעלי מידות טובות.
  המלך שולל את העניין, ומכמה סיבות מניח ספק הכוזרי שהוא לא יכול לשבח את המלך הכוזרי. א. מי אמר בכלל שיש מלך להודים ב. יכול להיות שהם טובי מזג משום עצמם בלי קשר למלך שיכול להיות בעל מידות רעות.
  הנמשל לחלק הראשון נאמר כנגד ההוכחה הקוסמולוגית, מההסתכלות על העולם לא ניתן להשליך על הכרח האל. ר' יהודה מוסקטו בפירושו על הכוזרי אומר שטענת אין מלך להודו היא כנגד האפיקורס האומר שכל הדברים נוצרו במקרה. צדקתם מחמת מלכם היא כנגד העמדה הדתית ואילו האמירה ששני הדברים יחד הם המרכיבים כנגד הפילוסוף.
  בהמשך הכוזרי מבדיל ריה"ל בין שם 'א-לוהים' ובין שם הווי"ה. שם א-לוהים הוא השגת ה' ע"י השכל והקרוב ביותר שניתן להגיע אליו דרכו היא לדעת שיש משהו שהכול נתהווה ממנו. – החידוש של הכוזרי הוא ההגעה אל הקב"ה דרך הראייה וההקשה והעדפת ההתגלות על פני ההקשה השכלית.